החלטה בתיק רע"פ 5378/10

1.        לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים מיום 22.6.2010 בתיק ע/39/10 (להלן: פסק הדין). במסגרת פסק הדין התקבל ערעורו של המשיב על זיכויו של המבקש בבית הדין הצבאי מחוז שיפוט מרכז, והמבקש הורשע, על-בסיס המיוחס לו בכתב האישום, בגרימת מוות ברשלנות; באי קיום חובתו של עובר דרך; ובעבירת רכב שנעקף. זאת, בגין תאונת דרכים מחרידה בה נהרג טור' אביחי נחום ז"ל ונפצעו מעורבים נוספים, כתוצאה מהתנגשות שארעה בעת שהרכב בו נהג המבקש נעקף בידי רכב אחר, שבו נהג נאשם נוסף בפרשה שנידון בנפרד (להלן: הנאשם הנוסף). כן התקבל ערעורו של המשיב על קולת העונש שנגזר על המבקש, ודינו נגזר ל-6 חודשי מאסר, מתוכם 4 לריצוי בפועל והיתר לריצוי בעבודה צבאית, וכן ל-4 שנות פסילת רישיון, בעוד יתר רכיבי העונש נותרו כפי שפסק בית הדין המחוזי.

           יצוין, כי ביום 25.4.2010 החלטתי לדחות את בקשתו של הנאשם הנוסף לרשות ערעור של פסק דינו של בית הדין לערעורים בעניינו (רע"פ 1224/10 סגן לידני נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 25.4.2010)).

2.        על פסק הדין נתבקשה רשות לערער. בבקשת הערעור טוען המבקש, כי קביעות בית הדין לערעורים בעניין חובת נהג בנתיב הימני לאפשר לרכב אחר לעקוף אותו הן בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה; כי התנהגותו הרשלנית של הנאשם הנוסף, שנהג ברכב העוקף, ניתקה את הקשר הסיבתי בין התנהגות המבקש לבין התאונה; וכי העונש שהוטל על המבקש חורג מרמת הענישה המקובלת, בשים לב לזמן שחלף מאז קרות התאונה ולהיותו אזרח.

3.        דין הבקשה להידחות. הטענות המועלות על-ידי המבקש אינן מהסוג המצדיק מתן רשות ערעור על-פי סעיף 440ט(ב) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. כידוע, רשות ערעור תינתן מקום בו מתעוררת שאלה ייחודית, בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית אחרת. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו. טענותיו של המבקש נוגעות לקביעות פרטניות שקבע בית הדין לערעורים בעניינו ואינן מעלות כל שאלה משפטית החורגת מגדרו של המקרה הספציפי. זאת ועוד; עיקר טענותיו של המבקש מופנות נגד חומרת העונש שהוטל עליו. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, ואף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם (ראו לעניין זה: רע"פ 11007/03 קל נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 18.1.2004)). אכן, עונשו של המבקש הוחמר בבית הדין לערעורים, אלא שאין בעובדה זו, לעצמה, כדי להצדיק מתן רשות לערער (רע"פ 1497/10 שיטרית נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 2.5.2010)). בית הדין הצבאי לערעורים עמד בפסק דינו על היבטי חומרה הקיימים בעניינו של המבקש בשל אופי העבירה שביצע ונסיבות ביצועה, ולא מצאתי הצדקה לקיום דיון על קביעותיו בערכאה נוספת.

           אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 1.8.2010, עד השעה 12:00, במקום שנקבע בגזר דינו של בית הדין הצבאי מחוז שיפוט מרכז.

           ניתנה היום, ח' באב התש"ע (19.7.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: